פגישה טקסטואלית וריאיון עם אסף עמית, מחבר הספר "יערה"

אסף עמית שלח לי את כתב היד שלו, שהפך לספר "יערה", בספטמבר 2021. אמנם זכיתי לערוך אותו גם תוכנית, בעריכה ספרותית, אך הערך הספרותי שלו היה נוכח ומודגש במקור, עוד לפני ששיניתי אפילו פסיק אחד.

אני זוכר שהטקסט ריגש אותי מהרגע הראשון. אני לא אוהב ספוילרים ולכן לא אתאר את עלילת הספר, אבל אזכיר רק את דמות הגיבור, הילד – שבשל תאונת דרכים נפגע נפשית, רגשית ופיזית – ואת מידת ההזדהות שחשתי כלפיו, אף שלא חוויתי, למזלי, את מה שחווה. ואכן, ההישקעות הזאת של הקורא בטקסט של "יערה" היא המעלה העיקרית שלו, ביחד עם הלשון הייחודית הגבוהה יחסית, ומרכיבים נוספים שיוצרים יצירה ספרותית מרשימה ויוצאת דופן.

אסף מתגורר בחו"ל, ולכן, בלית ברירה, תפסתי אותו לשיחה טקסטואלית טרנס-אטלנטית קצרה, כדי לשמוע מעט עליו ועל ספרו:


ש: מעולם לא שאלתי אותך אם הספר מבוסס בצורה כזאת או אחרת על חייך, וכך אני נוהג בכל הכותבים שמגיעים אלי, כי אני מאמין שעלי לקרוא את הטקסט ולעבוד עליו בצורה נקייה, ללא ידע מוקדם שאינו קשור לעולם שבו פועל הטקסט. אני גם סבור שאם יש ספרות טובה, כמו אצלך, אין חשיבות רבה לעולם שלך ככותב הספר, אלא בעיקר כאמור לעולם שיצרת בטקסט.

עם זאת, אתה מיטיב לכתוב תיאורים ריאליסטיים שמסגננים באופן מיוחד את הטקסט, כמו משחקי קרני השמש בדירת הילד, שיערה המתבדר של יערה ועוד רבים. מרבית הכותבים מתקשים בתוספות האלה, ואילו אתה הצלחת בכך – מהיכן שאבת את היכולת הזאת?

ת: אכן ישנן נקודות השקה מסוימות בין חיי לבין חייו של גור גיבור ספרי. בייסוד הסיפור מונחות חוויות מכוננות משנות נעוריי. עם זאת, הספר ״יערה״ הוא ספר פרוזה, ועלילת הספר והדמויות שמופיעות בו הן פרי דמיוני. אני מעריך שאותן חוויות מילדותי אפשרו לי הכרות אינטימית עם החוויות הפיזיות והרגשיות שגור מתמודד איתן.

ייתכן שהיכולת התיאורית שציינת נובעת מעבודתי באדריכלות, שם תהליך התכנון שלי מלווה ברישום לא מעט סקיצות בעיפרון, שבעזרתן אני מדמה לעצמי כיצד יראה המבנה והחללים בו. לא פעם הן כוללות גם חשיבה על אור השמש ורישום הצל שיוטל על המבנה. בדרך כלל החשיבה שלי מאוד ציורית. בשעת הכתיבה אני רואה את הסצנות בעיני רוחי, ומחפש בהן אילו פריטים ראוי שאכתוב כדי להדגיש את הלכי הרוח של גיבורי. לפעמים אני משתמש בתיאורים האלו כדי להדגיש אחידות צבעונית או חומרית בין פסקאות קשורות, או להדגיש ניגודיות בין סצנות.

ש: אתה עושה שימוש בשפה גבוהה יחסית בספר, "ספרותית פלוס". מדוע בעצם בחרת במשלב סיפורי גבוה של המספר-נוכח?

ת: בסיפור אישי כמו ״יערה״, הבחירה בכתיבה מנקודת מבט של מספר נוכח הייתה בעבורי החלטה לא פשוטה. ובאמת כמה מהפרקים כתבתי תחילה גם בגוף שלישי בתור ניסיון, לפני שהסקתי שרק מספר-נוכח יספק לי את הקרבה הרגשית שביקשתי. דבר נוסף, צורת כתיבה זו מציגה מבט סובייקטיבי של הגיבור על חייו, ומשאירה לקורא לשקול בעצמו את טיב שיפוט המציאות של הדובר. הדבר מוסיף בעיניי לאותנטיות של הסיפור. הרי לרוב ככה אנו מקשיבים לזולתנו בחיים.

משום שנושא הסיפור מורכב, ושאפתי לבטא בתיאוריי הלכי רגש מדויקים ככול שאוכל, בחרתי לצייר בקופסת צבעים רחבה ומגוונת יותר. שפה עשירה זו, שכמעט אינה שייכת ליומיום, מדגישה לטעמי גם את תחושת הריחוק של גור מהמציאות, את היותו שרוי בעולמו הפנימי – הסובייקטיבי. מפני שגור הוא אדם משכיל, בוגר בצלאל באדריכלות ובעל ניסיון חיים מורכב, הנחתי ששפתו ומבטו על החיים יהיו מורכבים.

ידוע לי שהיום, ובעשורים האחרונים בכלל, ישנה שאיפה לכתיבה מרובה במשפטים קצרים ומילים יומיומיות. אכן לא פעם יש בזה יופי, אבל מצער אותי לראות כשהליכה אחרי זרם תרבותי נעשית ללא שיקול דעת, עד כדי כך שהיא הופכת לכניעה של הספרות לתרבות המרדדת של תקשורת ההמונים והתקשורת הדיגיטלית.

ש: אני חושב שיהיה נחמד אם תוכל לספר מעט על תהליך הכתיבה של הספר, לטובת הכותבים האחרים, ובעיקר אולי לטובת הכותבים לעתיד… כמה זמן לקח לך להגיע לכתב היד הסופי ששלחת אלי לעריכה? האם כתבת באופן מסודר, או רק ברגעי השראה?

ת: להערכתי אני כותב כבר כמעט עשרים שנה, אבל לקח לי זמן עד שצברתי את המיומנות הנחוצה כדי לכתוב ספר שלם. את הספר ״יערה״ כתבתי במשך כשלוש שנים, לפני ששלחתי את כתב היד לעריכה שלך.

אני כותב באדיקות של חקלאי, מדי יום משעה חמש עד שבע בבוקר, ובסופי שבוע לפרקי זמן ממושכים יותר. מניסיוני ההשראה באה אלי בעיקר כשאני עובד בשבילה.

בראשית כתיבת הספר בחרתי רעיון בסיסי שינחה אותי: הגיבור שסובל מטראומת ילדות מתקשה להסתגל לחיים בוגרים, ומבקש לחזור בהזיותיו דווקא אל תקופת נעוריו הרעה. הגיבור מונע מכוח אשליה ששם ימצא את הפתרון לתקיעוּת של חייו. השאיפה של גור לפגוש מחדש את יערה, חברת נעוריו, שהעניקה לו אז בתקופת שיקומו מפציעה קשה מבט מכיל, היא הביטוי המעשי לרצון הזה.

אחרי כן הגדרתי את אופיו של הגיבור, עיסוקו ואת הדמויות שסביבו בכל אחת מעלילות הספר. אבל את העלילות עצמן שרטטתי בקווים כלליים בלבד. נהגתי להתקדם בכתיבה, ומדי תקופה לעצור ולבחון את דרכי. לפעמים מצאתי צורך לשנות פסקאות שכתבתי, לפעמים ערכתי שינויים בתוכנית.

בתחילת הדרך תכננתי לכתוב בנפרד את כל אחת מעלילות הספר, ולאחר מכן לטרוף יחד את כל פרקי העלילות כמו חפיסת קלפים ולחזור ולערוך אותם עד שאמצא רצף שיהיה נכון בעיניי – ונכון עבור גור. בסופו של דבר קרה משהו אחר לגמרי, כי ניווטתי את רצף העלילות בעקבות זרם התודעה של גור, ובהדרגה האירועים מחייו, ההזיות והחלומות שלו, נכרכו זה בזה ונוצר מעבר חלק ביניהם, שהוא בעיניי אחד המרכיבים המיוחדים במבנה של הספר.

ש: היה לי ברור מההתחלה, כבר עם הקריאה המקדימה שעשיתי עבורך, שאתה כותב שקורא, והרבה. אפשר ממש לראות זאת בטקסט. אילו סופרים או ספרים העניקו לך השראה, ישירה או עקיפה, לכתיבת הספר? מה אתה אוהב לקרוא?

ת: מרבית הספרים שאני קורא שייכים לז׳אנר הרומן הראליסטי או הרומן הפסיכולוגי. מלבדם אני אוהב לקרוא מחזות וספרי פסיכולוגיה. האחרונים היו, בין היתר, כלי שימושי לבניית הלכי הנפש של הדמויות שאני כותב. קריאתי בכתביו של הפסיכולוג ז׳אק לאקאן, השפיעה על עיצוב הספר ״יערה״. למשל, דמותה של יערה היא אובייקט נכסף מצד גור, אך בעצם גור מבטא את ערגתו אל דבר שאינו יערה – אלא אל אובדן גדול ממנה. כזה שלא ניתן לתיקון.

 במחשבה על סופרים וספרים שהשפיעו עלי לקראת כתיבת הספר "יערה" עולים בדעתי:

 ג׳ורג׳ פרק, "זיכרון ילדות״.

דוד שיץ, ״העשב והחול״.

 ש״י עגנון, ״בדמי ימיה,״ ו״עד הנה״.

פול אוסטר, ״המצאת הבדידות״.

נגיב מחפוז, ״אהבה וגשם״.

עמוס עוז, ״מיכאל שלי״.

אלבר קאמי, ״אדם הראשון״.

מרסל פרוסט, ״בעקבות הזמן האבוד״.

ישנם עוד רבים אחרים שקראתי את ספריהם במהלך השנים שהשפיעו בוודאי על כתיבתי.


הספר "יערה" יצא לאור בהוצאת איפבליש (2022).

לפרטים נוספים ולקנייה – עברו לאתר ההוצאה – כאן!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.