“כשקירצ’וק פגש את הביטלס בהודו” ועוד סיפורים, מאת גלעד אבני 8/4/2018

קובץ סיפורים חדש, מצחיק ומקורי, שהיה לי הכבוד (והכיף) לערוך: “כשקירצ’וק פגש את הביטלס בהודו” (ועוד סיפורים) מאת גלעד אבני.

מתוך הסיפור “כשהלוויתן בא לבקר”:
בילדותי הופיע לוויתן בחלומי ולא הבנתי למה. אולי הוא הגיע כמשל, או שסתם עבר בחלום בדרך לחלום אחר. בכל אופן, למחרת אותו הלילה התעוררתי לראשונה אחרי הרבה זמן במיטה יבשה. מאז אותו לילה נפטרתי מבעיית ההרטבה בלילות.
חיפשתי את הלוויתן באינספור חלומות כדי להודות לו ואולי גם להבין איך הוא עשה את זה, אך הוא לא היה שם. העניין הפך בשבילי לדיבוק, ולילות רבים הייתי מנסָה בכוח להביאו, חושבת ומתרכזת רק בו, כמעט מצווה עליו להגיע, אך הוא בשלו, חותר לו בשלווה במים רחוקים, נוגע בקצה העולם ולא מתחשב בחלומה של ילדה קטנה.
ועכשיו, פה בהודו, זה קרה. לפני שבוע, באחד הלילות, הוא הופיע, גדול ומרשים, שייט מולי בדומייה למשך מספר רגעים והמשיך בדרכו ללא אומר. התחננתי שיישאר לפחות רק כדי להסביר לי מה הוא עושה פה בהודו החמימה ואיזה דבר טוב עומד להתרחש עתה. אפס, שוב זכיתי לראות, אחרי שנים רבות של היעדרות, את זנבו המתרחק. התעוררתי בבוקר בציפייה נעימה למשהו טוב שיתרחש, לפחות בסדר גודל דומה לפתרון בעיית ההרטבה שנים רבות לפני כן. היו לי מספר רעיונות וגם תקוות, אולם ידעתי שרק ללוויתן פתרונים.

מתוך הסיפור “אולה הכובש”:

את אולה הגבוה פגשתי בקורס ויפאסנה שהתקיים במנזר מבודד, לא הרחק מג’איפור. הוא היה חביב אלי מהרגע הראשון, ולי הרי תמיד הייתה חולשה לגברים שהפגינו כלפי חום, ולו גם במשורה. חוץ מזה תמיד חלמתי על חבר סקנדינבי גבוה, והנה הוא פה, בלונדיני, תמיר, מקרין נינוחות של חו”ל ומסתדר עם כולם. חצי מהישראלים בהודו כבר התוודעו אליו, כי מרוב שנענו יחדיו במסלול “הגל”, נראים בכל המקומות הנכונים, הרגשתי יותר ויותר שאני היא זו המתלווה אליו בקרב בני עמו ולא להיפך.
כאירופאי בין ישראלים בלט בתמימותו ובנכונותו המהירה לשלם כל מחיר שננקב. בלחץ החבורה ירדה השפעתו בדיונים בענייני תשלום והוא למד להניח לנו לנהל את המו”מ, אם כי באחת משיחותנו העיר לי שלפעמים נדמה לו שאנחנו שרויים במצב מלחמה גם עם ההודים, ושלא בטוח שזו עסקה משתלמת. אולם מלבד לעניין זניח זה התנהל הטיול על מי מנוחות, נהנינו וזרמנו עם הרגע, ולא הטריד אותנו פער התרבויות או מה שיקרה כאשר כל אחד יפנה לביתו.
עד שהגיע הטרק למקורות הגנגס.
מסיבה זו או אחרת, ובעיקר בשל ידידותיות היתר של אולה, מנתה חבורתנו לא פחות משבעה מטרקים. לא ממש נורא, כי בסך הכול די נהנינו – מהנופים, ממראם הסוריאליסטי של עולי הרגל המקומיים שעשו דרכם לאתר הקדוש, ומחוסר המחויבות הנוח שטומן בחובו הרכב חבורה גדול, שבו ניתן לשוחח לסירוגין עם מטיילים שונים ולרחוק מאלה שאינם לטעמך.

“מחר יישבר השרב”, מאת יצחק ניר 7/4/2018

אני לא כותב בדרך כלל על ספרים שאני עורך, ומתוך יותר מ-70 ספרים שערכתי בעשר השנים האחרונות (עריכת לשון או עריכה ספרותית) הזכרתי כאן אולי אחד או שניים.
אבל הספר הזה יוצא דופן מכמה בחינות. ראשית, חוויית העבודה עם הסופר, יצחק ניר Yitzhak Nir, חרגה מעט מנורמת העבודה הרגילה. מדובר בספר עתידי (אך לא עתידני) המתרחש בעשור הבא, כאן אצלנו, במזרח התיכון. מפעם לפעם הייתי מקבל מניר מייל מתוסכל ובו ידיעה עיתונאית נוספת שכאילו נלקחה מתוך ספרו (שעדיין לא יצא לאור!). אם זה החכרת שטחי מדבר עצומים בנגב לסינים, או מערך טילי קרקע-קרקע חדש בצה”ל. כל אלה נכחו בכתב היד הרבה לפני שהוגשמו במציאות. מוזר, לא?
חוץ מזה, הספר גורם לקורא (וגם לעורך מתברר) לחשוב עליו הרבה אחרי שגמר את קריאתו. עד כדי כך.
הספר יצא לאור בשבוע שעבר בהוצאת כנרת זמורה ביתן, הנה הוא כאן:
http://www.kinbooks.co.il/page_29705?bsp=24822

מומלץ מאוד!

“לתפארת מדינת ישראל” מאת נועה זית 26/11/2017

יצא לאור השבוע ספר נפלא שזכיתי לערוך. 
מתוך גב הספר: “אין זה ספר רגיל, בוודאי לא רומן היסטורי המתיימר להביא כרונולוגיה מסודרת של חיים במקביל להתפתחות מדינת ישראל.
לא, כאן הדמויות המביאות את תיאור מהלך חייהן יוצרות ספרות יפה, שונה וייחודית. שני המספרים משלבים אט אט את סיפוריהם אחד בתוך השני, כל אחד בשפתו המיוחדת. קול המספרים נכתב
בדיוק מרהיב, לעתים מכאיב, וכבר מהמשפט הראשון יודע הקורא כי הוא נכנס לעולם שנוצר רק עבורו, שאינו לעוס וקלישאי אלא מרתק, מצחיק, עצוב וצבעוני.
רק סופרים בודדים יודעים לבטא במדויק בכתיבתם את לשון המקום בטקסט, נועה זית היא אחת מהם. לשון בת הקיבוץ שגדלה והתבגרה בעמק שונָה במובהק מזו של המהגר מצפון אפריקה,
המנסה לאזן בין המסורת שינק מהוריו לבין המציאות המשתנה.”


קטע מתוך הספר:
“בכל זאת, אני אתחיל בהתחלה.
​בטרם היות האדם היה האדם הקדמון. בני האדם הקדמונים גרו על העצים, והיו כאלה שנפלו מהעץ באמצע הלילה. כשהם נפלו זה היה מגובה רב מאוד, כי לקראת הלילה הם טיפסו עד הצמרת כדי שלא יטרפו אותם. כמה מהם הצליחו להיאחז בענף באמצע הנפילה וניצלו, והנפילה הזאת נחרתה להם במוח כמו פס אש בזכוכית. בגלל זה אני עד היום חולמת שאני נופלת מגובה עצום במהירות מפחידה, זה בא לי מהאדם הקדמון.
אבא שלי אמר שכל האנשים על פני כדור הארץ חולמים את החלום הזה, אבל אף אחד אף פעם לא מגיע לאדמה, כולם מתעוררים תמיד לפני זה, כי אלה שנפלו עד הסוף נהרגו ולא יכלו להוריש לנו את הנפילה שלהם. גם היהודים? שאלתי. מה?? גם היהודים היו האדם הקדמון? אבא שלי צחק ואמר שכולם באו מהאדם הקדמון, גם היהודים. לאבא שלי היו אמבות, מין חיות קטנות כאלה בתוך הבטן. הלכתי אתו למרפאה ועלמה גנץ נתנה לו כדורים ואמרה, בעוד 30 שנה אתה גמור. היו לה תלתלים קצרים כמו צמר פלדה ועיניים כחולות וכולם פחדו ממנה. היא הייתה היחידה בקיבוץ ששמה אודם על השפתיים. כשיצאנו שאלתי, מה, בעוד 30 שנה תמות, אבא? הוא צחק ואמר שלא. אז למה היא אמרה? אבא אמר שהיא לא התכוונה לזה שהוא ימות, וחוץ מזה עד עוד 30 שנה יש הרבה זמן. כשראה שלא נרגעתי לקח אותי לחזרה, הוא היה שר הצבא של סיסרא.
​ההצגה הייתה לכבוד חג ה-15 של ערבי הנחל, שהקימו מחדש אחרי המלחמה. בהתחלה בנו את בריכת המים העגולה מתחת לגמל, בהמשך את צריף חדר אוכל הישן, צריפי המגורים, בית התינוקות, שני הגנים, מוסך, מסגרייה, נגרייה, דיר ורפת. כשהבתים היו מוכנים חזרו האימהות והילדים מהמנזר בחיפה, והפרות, שהיו בעכו בזמן המלחמה, חזרו לרפת.

בתמונה של הנחת אבן הפינה לערבי הנחל החדשה רואים את אבא שלי עומד על במה מקושטת במוטות עם ענפים, ומדבר אל החברים שעומדים סביבו עם הגב למצלמה. בין שני מוטות תלויה כתובת באותיות ענקיות:  לבנים נפלו – גזית נבנה.

אפשר לקנות את הספר כאן

המאבק להצלת תחנת הרדיו 88FM

27/3/2017

יש הרבה נושאים שדורשים טיפול ותיקון היום בישראל. תחנת הרדיו 88 אף אם אינה אחד מהם. 
ולמרות זאת נחשפת כעת התוכנית הזדונית של ראשי התאגיד: גלגלציזציה של 88 – כלומר סילוק חלק מהשדרנים הוותיקים של התחנה והחלפתם ב”בוגרי גלגל”צ” כדי שיעשו שמח(!) ויצעירו את התחנה (!), או שקר כלשהו. 
נצא לרחובות, עצומות לא יועילו. ביום שישי, 31 במרץ 2017, בשעה 13.30 נצא להפגין נגד הריסת התחנה. וזו לשון ההזמנה לאירוע:

הוכרז מצב חירום! הפגנה מול אולפני 88 אף אם בשׂרונה, תל אביב: אל תהרסו לנו את 88FM !

בימים האחרונים נחשפה התוכנית הזדונית של ראשי התאגיד: גלגלציזציה של 88 אף אם – כלומר סילוק חלק מהשדרנים הוותיקים של התחנה והחלפתם ב”בוגרי גלגל”צ” כדי שיעשו שמח(!) ויצעירו את התחנה(!) או שקר כלשהו. 
נצא לרחובות, עצומות לא יועילו.

ניפגש בשישי הקרוב בצהריים, החל מהשעה 13.30, במגרש החנייה מול אולפני 88FM במתחם שׂרונה בתל אביב. תביאו שלטים, תביאו את הילדים, תביאו את השכנים, כי לא הורסים תחנת רדיו שאין לה תחליף, בטח לא בחסות השידור הציבורי.

ופרטים ראשונים על האנשים הטובים שעפים מהתחנה בעוד כחודש:

התאגיד הולך להביא מישהי מגלגל”צ שתגיש בין 7 ל-9 בבוקר, מבטלים את נותן ברוק – בן רד בצהריים, זורקים את Gal Apelroit, את Galia Gilady, את Galit Gura-eini , את רוני ידידיה, ואת Eran Lichtenshtein ומביאים עוד עורכים ומגישים מגלגלצ.
אביעד רוזנבוים, מנהל המוזיקה בגלגל”צ, יהיה אחראי על כל המוזיקה בכל תחנות המוזיקה של התאגיד.

מיומנו של עורך לשוני 1/2/2016

פעם, באיזו מסיבה, שאלו אותי האם אין בעיסוק של עריכת לשון מן התנשאות כזו. מה גורם לי לחשוב שאני יכול לתקן יצירה של אדם אחר?
ועוד שאלו: זה בטח מקצוע לא סימפתי במובן הזה שהעורך אולי אינו אהוד על הכותבים, בלשון המעטה, בשל היומרה שלו, בגלל התיקונים שמשנים לפעמים את הכוונה של הכותב.

אז עניתי לשואל הראשון את מה שהבוס שלי לשעבר, האיש שלימד אותי כמעט כל מה שאני יודע, אמר לי תמיד: “אין כותב שלא צריך עורך לשון. אין אדם שמוציא תחת ידו טקסט נקי מטעויות.”
כך היה אומר, ומיד מושיט לי את שכתב לגב העטיפה של איזה ספר כדי שאעבור, אערוך ואתקן לפי ראות עיני.

ולשני עניתי כך: אין לי שליטה על מה שהזולת חושב עלי, אני רק יכול לגשת לטקסט שלו ביראת כבוד ובלי משוא פנים. לא מפני שאני יודע יותר, אלא מפני שזה המקצוע שלי, ובזכות העובדה שאני שולט בשפה העברית ובטכניקה הנדרשת כדי לערוך טקסט כהלכה.

וזו הייתה דווקא מסיבה נעימה. ברובה.
אגב, גם את הטקסט הזה כדאי לערוך. מי רוצה?

תמיכה במגזין הספרותי “קורא בספרים” 21/1/2016

לאחרונה פנה ירין כץ, בעל המגזין הספרותי המשובח “קורא בספרים”, בקריאה נרגשת (בסגנונו) לקוראיו בבקשה לתמוך כספית בבלוג שלו.
למי שלא מכיר, המגזין של כץ מספק מבט עמוק ומעניין על כל מה שקורה בתחום הספרותי, הישראלי והגלובלי. תמצאו שם קישורים לידיעות בענייני ספרות, סקירות ספרותיות של כץ עצמו ושל אנשי ספרות נוספים, ועוד הרבה יותר. בהחלט המקום הנכון למי שספרות מעניינת אותו וחשובה לו.
לירין כץ גם דף פייסבוק פופולרי.

כמה?

מה כמה? ארבעה שקלים בחודש.

כץ מבקש מקוראיו הרבים 4 שקלים בחודש כדי להחזיק את הבלוג בחיים:
“אם אתם קוראים מידי פעם ב’קורא בספרים’ וחשוב לכם שהבלוג, או עמוד הפייסבוק, או עמוד האינסטגרם והטוויטר יתקיימו – אשמח אם תוכלו לתמוך בסכום של דולר בחודש (אפשר כמובן יותר). תוכלו להפסיק את התמיכה בכל עת, וכמובן שאם אחליט לסגור את הבלוג, אבטל מיד את כל התרומות.”

אני, כמובן, ממליץ. לקרוא. להתרשם. לתמוך.