"המשא הזה גדול עליי" מאת מריה פישמן – ממואר חושפני ויפהפה בעריכתי

ריאיון אישי עם מריה, מחברת הספר

ערכתי את הספר של מריה במהלך שנת 2024, והוא יצא לאור בהוצאה עצמית של המחברת בספטמבר 2025. אוסיף קישור לקנייה בסוף הריאיון – אני ממש ממליץ להיכנס לאתר של מריה, יש שם מידע נוסף על המשא והמסע של מריה, ותמונות מתוך הספר. 

מעט על הספר, כפי שכתבה מריה:

"הספר נולד שנה אחרי מבצע צוק איתן, כאשר שפכתי את כל הזיכרונות שלי לתוך הדפים מתוך פחד שאשכח את מה שקרה. כתבתי את כל מה שחוויתי במהלך המבצע מתוך נקודת מבט של דרג ב, בתור מדריכת כושר ביחידת אגוז. בספר אני מתארת את גבורתם של הלוחמים שאימנתי ואת הכאב העז כשאיבדתי חברים שנפלו בהגנה על הארץ. החלק השני של הספר מספר על נקודת מפנה בחיים שלי, על תהליך ריפוי לא רגיל שעברתי במהלך השנה שלאחר המבצע.

הספר מספר על מסע של אכזבה מעצמי, מאלוהים ומהאמונה. הוא מדבר על דעות שהתרסקו, אמונות שנכשלו אבל גם על התקומה שלא איחרה לבוא. מתוך הנפילה צמחה ההבנה שגם אם אלוהים לא עונה לתפילות שלנו כמו שהיינו רוצים שיענה, הוא עדיין נמצא, הוא לא עוזב אותנו לשנייה, הוא נאמן להבטחתו." 

מריה, קודם כול אני רוצה לציין שהעבודה על הממואר הזה לא הייתה רגילה. אני בדרך כלל עורך ספרות בדיונית או ספרי עיון, ולא ביוגרפיות, ולכן תהליך העריכה היה מצד אחד מעניין והעניק לי תובנות חדשות, ומצד שני החוויה הייתה גם קשה ומאתגרת, מכיוון שהטקסט שלך מדבר, בין השאר, על שכול, מוות ואובדן.

א. לאורך הספר את מתארת התלבטויות חוזרות ונשנות לגבי מה שעלייך לעשות ולאן לפנות, ובעיקר מבטאת מאבק פנימי קשה ומכאיב הנוגע לאמונה. מהי הייחודיות של האמונה שלך לדעתך, והאם הצלחת באמת ליישב לבסוף את המאבק הזה? האם ההתלבטויות הללו פחתו?

בהסתכלות אחורה, אני חושבת שבגלל שזו הייתה הפעם הראשונה שפגשתי מוות כל כך מקרוב, האמונה שלי כל כך התערערה ולכן עלו כל ההתלבטויות והמאבק הפנימי הקשה. המאבק שהתנהל בתוכי דווקא מוכיח עד כמה האמונה שלי באלוהים הייתה חזקה ועד כמה היה לי קשה לגשר בין המציאות שהתחוללה סביבי לבין מה שהאמנתי בו. הרגשתי שהאמונה שלי והמציאות היו כמו שני קצוות של חוט שניסיתי לחבר ביניהם, אבל בגלל חולשות אנושיות לא הצלחתי. דרך הכתיבה אני מאמינה שהגישור הזה הגיע והגעתי להשלמה מסוימת.

לדעתי הייחודיות של האמונה שלי היא בכך שהיא נוגעת דווקא בנקודה הכואבת ביותר של המוות, ושל חיים אחרי המוות. זאת בעצם הנקודה המרכזית באמונה שלי, שמדברת על האהבה העזה של אלוהים, שהיא עזה עד מוות. אני חושבת שכל החוויה הכואבת שעברתי דרכה דווקא גרמה לי להתעמק ולהבין את עומק האמונה שלי, להבין עד כמה היא בעצם רלוונטית עבורי ועד כמה מה שאלוהים עשה בשבילנו מדבר אל היום יום שלנו, ולא רק על משהו שקרה לפני אלפיים שנה.

אני חושבת שדרך כתיבת הספר ופרסומו למדתי איך להתמודד עם המאבק הפנימי הזה. אחת הדרכים לעשות זאת היה לבחור לפעול מתוך אמונה ולא מתוך פחד, ופרסום הספר עבורי זה צעד אמונה מאוד גדול. אני חושבת שכל עוד אנחנו חיים יש מאבק תמידי בתוכנו. בתקופות מסוימות הוא גובר ובתקופות אחרות פוחת. בעקבות המלחמה שעדיין מתחוללת סביבנו, המאבק מתקיים מחוצה לנו אבל גם לעיתים בנו, אנחנו לא מנותקים ממנה גם אם מאוד נרצה להיות. למדתי לנתב את המאבק הזה למקום הנכון, בין אם לתפילה עבור המצב, או מיקוד המבט על האמת של אלוהים ולא רק התמקדות בחדשות. בין היתר אני מצליחה ליישם את אותן המסקנות שעלו בי אחרי מבצע ״צוק איתן״ ובעזרתן להתמודד עם כל מה שמתחולל סביבי ולא לאבד את האמונה.

 ב. אני מסווג את הספר שלך כממואר, כלומר הוא אינו סיפורת בדיונית (מה שרבים מכנים "פרוזה") אלא תיאור אירועים ביוגרפיים אמיתיים שקרו בטווח זמן מוגדר. ככזה הוא חושפני מאוד, ונכנס עמוק מאוד לפנימיות שלך. איך את מתמודדת עם החשיפה הזאת? האם היא כלי עבורך לתיקון עצמי?

  האמת היא שכשכתבתי את הספר הזה לא חשבתי שאפרסם אותו, כי בשבילי הוא היה כלי טיפולי שבעזרתו התמודדתי עם הטראומה, ועם האשמה והחרטה שנשאתי בתוכי. אני לא חושבת שהכתיבה היא בהכרח תיקון עצמי – אולי בדרך מסוימת כן , ביכולת להגיד את מה שלא העזתי לומר לחברים שלי שנהרגו. אני חושבת שהעובדה שהכתיבה שלי מאוד חושפנית, ונכנסת עמוק לתוך העולם הפנימי שלי, דווקא מבטאת את המצב הפגיע שבו הייתי, כשהחוויה שעברתי טלטלה את כל עולמי עד כדי כך שכבר לא היה איכפת לי מכלום; ממה חושבים עליי ואיך רואים אותי, וכל מה שרציתי זה לחזור למקום בטוח ויציב בחיים שלי. ואני מאמינה שהגעתי לשם.

 ג. איך הגיבו חברי הפלוגה שלך, והפצועים ומשפחות החללים שמוזכרים בספר, לפרסומו?

 האמת שמאוד הופתעתי. המון שנים פחדתי בכלל לדבר על זה, כי פחדתי מהתגובות שלהם. חשבתי שהם לא יבינו ולא יתמכו בי וגם לא יבינו למה לקחתי את האירוע הזה כל כך קשה. אבל כל אחד שפניתי אליו בנוגע לספר מאוד פירגן וראה את החשיבות של הספר. אני חושבת שכולנו עברנו איזושהי טראומה משותפת וכולנו באותה סירה, ואנשים הבינו עם השנים שצריך להתמודד עם הטראומה הזו ולא לקבור אותה. הם רואים בזה דווקא צעד אמיץ ונכון. בנוגע למשפחות החללים שמוזכרים בספר, בשבילי זה היה קודש הקודשים, ושוב קיבלתי מהם כתף מאוד תומכת ואוהבת. אני מרגישה שבתוך כל התהליך הזה התקרבתי עוד יותר אליהם וזכיתי להכיר אותם ואת יקיריהם יותר לעומק.

ד. ספרי מעט על עצמך, על האמונה שלך ועל החיים פה בראייה הייחודית שלך.

 שמי מריה פישמן, נשואה לבעל מדהים ואוהב, ואני אימא לשלושה ילדים. פיזיותרפיסטית במקצוע אבל כרגע מגדלת את הילדים במשרה מלאה. נולדתי בפינלנד, עליתי לארץ בגיל תשע מאסטוניה ומאז מתגוררת במבשרת ציון.

אני מאמינה באלוהי ישראל. אני מאמינה שהוא ייעד אותנו לדעת אותו וקורא לנו לשוב אליו, לפנות אליו ולהיוושע: ״הֲלוֹא אֲנִי יְהוָה וְאֵין-עוֹד אֱלֹהִים מִבַּלְעָדַי אֵל-צַדִּיק וּמוֹשִׁיעַ, אַיִן זוּלָתִי. פְּנוּ-אֵלַי וְהִוָּשְׁעוּ, כָּל-אַפְסֵי-אָרֶץ: כִּי אֲנִי-אֵל, וְאֵין עוֹד.״ (ישעיה מ״ה, 22-21). אני מאמינה שהוא פתח לנו את הדרך להכיר אותו באופן אישי בזכות הישועה שהוא שלח לנו. אני מדברת יותר לעומק על האמונה בספר שלי ועל החשיבות של כתבי הקודש בחיי. האמונה שלי היא מרכז חיי ומערכת היחסים האישית שלי עם אלוהים היא הבסיס שלי להכול. ממנו אני שואבת את הכוח שלי, את הביטחון שלי ואת השלום שלפעמים חסר לי. אני לא בחורה דתייה אבל אני מאמינה בציות לדבר אלוהים מתוך אהבה אליו, כמו שכתוב: ״וְאָהַבְתָּ אֵת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ.״ (דברים ו, 5)

החיים בארץ מקבלים זווית אחרת לגמרי ברגע שאנחנו רואים את קיומנו ואת המטרה של חיינו דרך העיניים של אלוהים. החיים כאן הם חיים לא פשוטים, אבל הם מלאי מטרה ומלמדים מעל הכול על איזה אלוהים מדהים יש לנו ועל איך הוא נאמן לקיים את ההבטחות שהוא נתן לעמו. ברגע שאנחנו מתחילים לקרוא את התנ״ך ומתחילים לראות את מה שקורה סביבנו דרך ראייה תנ״כית, הדברים מתחילים להתבהר ואנחנו מתחילים להבין שיש משהו מעבר לכל מה שקורה סביבנו; אמנם אנחנו פיסה קטנה בהיסטוריה, אבל בו זמנית לאלוהים יש תוכנית עבור כל אדם, עבור כל דור, והתפילה שלי שכולנו נשרת את אלוהים בדורנו כפי שדוד שירת את אלוהים בדורו.

אני ממש ממליץ להצטרף ולשאת מעט מהמשא הזה של מריה, וגם להצטרף אליה למסע כמובן. שימו לב: מריה מעבירה את כל הרווחים ממכירת הספר הזה לארגונים ועמותות העוסקים בטיפול בפוסט טראומה. אין ראוי מזה! 

לפרטים רבים נוספים ולקנייה – לחצו כאן למעבר לאתר של מריה פישמן

מה זה ממואר? לחצו כאן לערך הויקיפדיה.