ידיים – טקסט

– איזי, איזה דבר יפה זה כפות ידיים. זאת אומרת, כשהן באמת יפות. אני מתכוון לומר שכשלאנשים יש כפות ידיים יפות – ואני מדבר כרגע בעיקר על נשים – יש לזה משמעות גדולה בשבילי .

– אני לא מבין. אתה מתכוון לומר שכשאתה פוגש בחורה אתה מסתכל לה על הידיים במקום על מה שבאמת חשוב?

– מה באמת חשוב? חזה, תחת? איזה אדם שטחי אתה…

– מה, אנו עוסקים בהעלבות עכשיו, ברי?

–  טוב, סליחה. אני מתכוון שיש לכפות הידיים אצל נשים משמעות אדירה בשבילי, עמוקה. אני לא מדבר עכשיו על משיכה מינית. לקחת את הדבר הזה למקום שטחי כמו השוואה עם שדיים, לא ירדת לסוף דעתי בכלל .

–  אהה, הבנתי, זה מין פֵטיש כזה, נכון?

– לא! אני לא סוגד לכפות ידיים, אני אוהב לראות כפות ידיים יפות. זה הכול .טוב, זה לא הכול, אבל במקום להפוך כל דבר למשהו זול או חולני, תקשיב: נסה פעם לשים לב לנשים, לא משנה אם אתה חושב שהן יפות או מושכות, ותתמקד באצבעות הידיים שלהן. בדוק אם האצבעות דקות (אבל לא דקות מדי); אם כף היד צרה אבל פרופורציונלית לאמה ולזרוע; אם הוורידים משתרגים להם על גב כף היד, כאילו צוירו ביד אומן, אבל שים לב אם הם לא בולטים מדי; אם עור גב כף היד שקוף במידה; אם הציפורניים בגודל תואם לשאר האצבע, ואם יש באצבעות עקמומיות שכזו, או שהן ישרות וחופפות אחת לשנייה; אם האצבע השנייה אחרי הזרת ארוכה או קצרה מאורך האצבע המורה; ולבסוף, אם שורש כף היד מעוצב, או שמא ורידי היד משתרגים להם, מפותלים אחד בשני ללא כל סדר אסתטי .

–  מה הקטע עם האורך של האצבע לעומת האצבע השנייה, איך היא נקראת, קמיצה או אמה?

–  לא זוכר איך היא נקראת, אבל זה לא משנה עכשיו. אצל נשים עדיף שהאצבע השנייה תהיה קצרה יותר מהאצבע המורה. אל תשאל למה. לא תבין. זה משהו מדעי כזה .

–  כן, אני רואה שאתה מעריך אותי מאוד, הא?

– עזוב את זה, מה דעתך?

–  דעתי היא, שעד שאני אבחן את כל מה שחשוב בבחורה, כלומר הדברים שאוטומטית אני עושה בלי שום שליטה, אני מודה, לא יהיה לי זמן למדוד את אורך האצבע שלה, או את קוטר הוורידים על כף היד .

–  החטאת את המטרה לגמרי, איזי ידידי. כבר הסברתי לך שלא מדובר במשהו מיני .

–  כן, הבנתי, אבל אתה באמת מצפה ממני שאבחן אצלה קודם כל את כף היד לפני כל דבר אחר?

– זה לא עניין של סדר הדברים, זה לא חשוב. אני רק רוצה שתנסה פעם למלא אחר ההוראות שנתתי לך עכשיו. אתה תודה לי, תראה…


“זהו, אחרי זה הם כבר התרחקו ולא יכולתי לשמוע את ההמשך. מה את אומרת?”

“וואו, דיאלוג מדהים. אתה הולך להשתמש בזה?”

“כמובן. זה מתאים בדיוק למה שרציתי. שיחה טיפשית על כלום…”

“כן, מתאים מדי. אתה בטוח ששמעת את זה? אולי כתבת את זה בעצמך?”

“את מאשימה אותי בכתיבת שטות כזאת? את באמת חושבת שאני מסוגל לחשוב ולהמציא דיאלוג חולני כזה?”

“אלף, כן, וזו מחמאה. בית, למה חולני? יש משהו במה שהברי הזה אומר. אני מודה שאני תופסת את עצמי לפעמים מסתכלת על כפות ידיים של גברים. לפעמים אני מוצאת כאלה ממש מהפנטות.”

“אנחנו מדברים על ידיים מהפנטות? לא על עיניים מהפנטות?”

“טוב, ברור שלא תפסת דבר ממה שאיזי אמר.”

“זה היה ברי. לא משנה, העיקר שזה מתאים.”

  ***

זהו, ככל הידוע, כתב היד האחרון, או יותר נכון הטיוטה האחרונה, של המחזאי הידוע הברון אלכסנדר פון-רילטר, שנמצאה בחדר עבודתו שנים לאחר היעלמותו המסתורית באמצע דצמבר גשום וקודר של שנת 1930.

על נסיבות הסתלקותו של הברון נרחיב במועד אחר, אף שהפרטים הידועים אינם רבים.

הטיוטה של כתב היד, שעשוי היה להיות סוג של פתיחה קומית, מין “אופרה בופה”, למחזה חדש שעליו עבד לכאורה במקביל, נכתבה ביד (כתב היד זוהה בוודאות על ידי מכריו של המחזאי המצליח), והייתה במשך שנים כתובת להשערות שונות ומשונות לגבי מקור השראתה. כתב היד המוזר, הבנוי מדיאלוג כפול, אינו תואם את סגנונו של המחזאי, שנטה יותר לפשטות ולדרמטיות שהיתה אופנתית גם אז, בשנות השפל הכלכלי באירופה.

הטיוטה מובאת כאן במלואה, לראשונה לאחר שנים רבות שבהן שכבה בארכיון המוזיאון לתרבות ואמנות בוִינה.

אגב, כתב היד של המחזה שלו נכתבה הפתיחה לא נמצא מעולם.

©

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *