"כשקירצ'וק פגש את הביטלס בהודו" ועוד סיפורים, מאת גלעד אבני 8/4/2018

קובץ סיפורים חדש, מצחיק ומקורי, שהיה לי הכבוד (והכיף) לערוך: "כשקירצ'וק פגש את הביטלס בהודו" (ועוד סיפורים) מאת גלעד אבני.

מתוך הסיפור "כשהלוויתן בא לבקר":
בילדותי הופיע לוויתן בחלומי ולא הבנתי למה. אולי הוא הגיע כמשל, או שסתם עבר בחלום בדרך לחלום אחר. בכל אופן, למחרת אותו הלילה התעוררתי לראשונה אחרי הרבה זמן במיטה יבשה. מאז אותו לילה נפטרתי מבעיית ההרטבה בלילות.
חיפשתי את הלוויתן באינספור חלומות כדי להודות לו ואולי גם להבין איך הוא עשה את זה, אך הוא לא היה שם. העניין הפך בשבילי לדיבוק, ולילות רבים הייתי מנסָה בכוח להביאו, חושבת ומתרכזת רק בו, כמעט מצווה עליו להגיע, אך הוא בשלו, חותר לו בשלווה במים רחוקים, נוגע בקצה העולם ולא מתחשב בחלומה של ילדה קטנה.
ועכשיו, פה בהודו, זה קרה. לפני שבוע, באחד הלילות, הוא הופיע, גדול ומרשים, שייט מולי בדומייה למשך מספר רגעים והמשיך בדרכו ללא אומר. התחננתי שיישאר לפחות רק כדי להסביר לי מה הוא עושה פה בהודו החמימה ואיזה דבר טוב עומד להתרחש עתה. אפס, שוב זכיתי לראות, אחרי שנים רבות של היעדרות, את זנבו המתרחק. התעוררתי בבוקר בציפייה נעימה למשהו טוב שיתרחש, לפחות בסדר גודל דומה לפתרון בעיית ההרטבה שנים רבות לפני כן. היו לי מספר רעיונות וגם תקוות, אולם ידעתי שרק ללוויתן פתרונים.

מתוך הסיפור "אולה הכובש":

את אולה הגבוה פגשתי בקורס ויפאסנה שהתקיים במנזר מבודד, לא הרחק מג'איפור. הוא היה חביב אלי מהרגע הראשון, ולי הרי תמיד הייתה חולשה לגברים שהפגינו כלפי חום, ולו גם במשורה. חוץ מזה תמיד חלמתי על חבר סקנדינבי גבוה, והנה הוא פה, בלונדיני, תמיר, מקרין נינוחות של חו"ל ומסתדר עם כולם. חצי מהישראלים בהודו כבר התוודעו אליו, כי מרוב שנענו יחדיו במסלול "הגל", נראים בכל המקומות הנכונים, הרגשתי יותר ויותר שאני היא זו המתלווה אליו בקרב בני עמו ולא להיפך.
כאירופאי בין ישראלים בלט בתמימותו ובנכונותו המהירה לשלם כל מחיר שננקב. בלחץ החבורה ירדה השפעתו בדיונים בענייני תשלום והוא למד להניח לנו לנהל את המו"מ, אם כי באחת משיחותנו העיר לי שלפעמים נדמה לו שאנחנו שרויים במצב מלחמה גם עם ההודים, ושלא בטוח שזו עסקה משתלמת. אולם מלבד לעניין זניח זה התנהל הטיול על מי מנוחות, נהנינו וזרמנו עם הרגע, ולא הטריד אותנו פער התרבויות או מה שיקרה כאשר כל אחד יפנה לביתו.
עד שהגיע הטרק למקורות הגנגס.
מסיבה זו או אחרת, ובעיקר בשל ידידותיות היתר של אולה, מנתה חבורתנו לא פחות משבעה מטרקים. לא ממש נורא, כי בסך הכול די נהנינו – מהנופים, ממראם הסוריאליסטי של עולי הרגל המקומיים שעשו דרכם לאתר הקדוש, ומחוסר המחויבות הנוח שטומן בחובו הרכב חבורה גדול, שבו ניתן לשוחח לסירוגין עם מטיילים שונים ולרחוק מאלה שאינם לטעמך.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *